<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן קל"ח</h1>
<h2>דף ז.</h2>
ומה שטענו יורשי האשה שמעוברת היתה אינה טענה, לפי שאין הוולד פוטר מן היבום עד שיצא לאויר העולם ואפילו ולד של קימא, וכמ"ש ביבמות בריש פרק החולץ [ל"ו ע"א], והרי מת והרי קברו מוכיח עליו שהיתה לו אמו קברו ולא יצא לאויר העולם. ועוד דכיון דמתה (היה) [הא] קיי"ל דהוא מת תחלה, דתנן במסכת נדה פרק יוצא דופן [מ"ג ע"ב] תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל ואמרינן עלה בגמרא דוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא הוא מית ברישא, ואיתא נמי בסוף פרק קמא דערכין [ז' ע"א].
